בדארנה נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה "לב הגליל" ואח'

פסק דין

מבוא וטיב המחלוקת

העותר, מנהל במקרקעין שבבעלותו (חלקות 46 ו-47 בגוש 19322) אזור ספורט הכולל בריכת שחיה וחניון (בשטח 810 מ"ר) המשמש את הבאים למקום. במסגרת תוכנית מפורטת לאיחוד וחלוקה שלא בהסכמת הבעלים, הועבר ביום 4.7.2011 לבעלות המשיבה 2 (להלן-העיריה) חלק מחלקה 47 שבבעלות העותר, אותו חלק המשמש את העותר כמגרש לצרכי חניה.

בעתירה שהוגשה ביום 18.10.2012, מבקש העותר לקבוע כי התכנית המפורטת בטלה ומבוטלת ביחס למקרקעי העותר ולחלופין לקבל מגרש חלופי מסוים הנמצא כיום בבעלות העיריה.

העותר מבסס טענותיו על היתר בניה שקיבל בשנת 1996 ובו הוקצה מקום לחנייה באותו חלק של המקרקעין ועל התנגדות שהגיש לטענתו ביום 17.2.2010, בעקבותיה הובטח לו בע"פ, כי המגרש המשמש אותו כחניון לחניה פרטית יירשם על שמו במקום בבעלות העיריה.

המשיבה 2 (להלן-הועדה) טענה כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי כבד שנפל בהגשתה ובשל חוסר ניקיון כפיו של העותר, הוסיפה כי לא נפל כל פגם בהחלטת הועדה עת אישרה את התוכנית המפורטת, העיריה הצטרפה לטענות הועדה.

יצוין כי לאחר הדיון בעתירה, ביקש העותר להוסיף הבהרה לטענותיו, למרות שאין בסיס בסדרי הדין לדרך טעון שכזו, התרתי לו להגיש ההבהרה ואפשרתי למשיבות להגיב, שבחרו להסתפק בטיעוניהם בכתב ובדיון.

כרונולוגיה ועובדות שאינן במחלוקת

-ביום 18.6.1996 פורסמה למתן תוקף תוכנית ג/8633 אותה יזם העותר, מטרת התוכנית שינוי יעוד חלקות 46 ו-47 בגוש 19322 מחקלאי לאיזור ספורט, (נספח ע/1).

שטח החניה שבמחלוקת כיום, הוגדר כ"דרך מוצעת או הרחבת דרך". בסעיף 13 לתוכנית נקבע "הדרכים ושטחי הציבור ירשמו ע"ש המדינה או ע"ש המועצה המקומית".

-בשנת 1996 (בעקבות בקשה להיתר שהוגשה בתחילה בחודש 4/96) ומכח תכנית ג/8633 קיבל העותר היתר בניה (ע/3). בגרמושקה תואר השטח שבמחלוקת (300/2) כ"חניות".

העותר בנה את מרכז הספורט בחריגה של מאות מטרים רבועים מההיתר ובנה מבנים נוספים ללא היתר, (נספח א לתשובת הועדה).

-בשנת 2006 פורסמה למתן תוקף תוכנית ג/12460 אותה יזמה הועדה, שאושרה כתוכנית מיתארית ונועדה בין השאר ל"הכשיר" עבירות בניה שביצע העותר כאמור. שטח איזור הספורט הוגדל ב-3.94 דונם. בסעיף 3.3.4.6 לתוכנית נקבע כי יש לבצע את החניות בתחום המגרשים.

לאור הוראות התכנית יזמה הוועדה את התוכנית המפורטת ג/לג/13/06/12460 (להלן-התוכנית המפורטת).

בתאריך 22.9.2008 הגיש העותר התנגדות לתוכנית המפורטת (נספח ב' לתשובת הועדה), מבלי שטען טענה כל שהיא באשר למגרש החניה שבמחלוקת, הועדה קבלה באופן חלקי את ההתנגדות וביצעה שינויים בתוכנית, לרבות באשר לשטח שהוקצה לחניה ציבורית, (נספח ג לתשובת הועדה).

-בתאריך 17.2.2010 הגיש העותר לטענתו, התנגדות לרישום מגרש החניה שבמחלוקת כחניה ציבורית (ע/6). הועדה טוענת כי מעולם לא קבלה את מסמך ההתנגדות.

הועדה בסעיף 14 לתשובתה טענה כי במהלך ביצוע התכנון של התוכנית המפורטת התברר כי העותר בנה בריכת שחיה נוספת, ללא היתר, על השטח שסומן בתכנית ג/12460 כשטח המיועד לחניה. לפיכך שונתה צורת החניה כך שתתאים למצב בשטח, טענה זו לא נסתרה ע"י העותר.

-ביום 18.3.2010 פורסמה התוכנית המפורטת למתן תוקף, מדובר בתוכנית לאיחוד וחלוקה ללא הסכמת הבעלים ולפיה השטח שבמחלוקת יועד לעבור לבעלות העיריה, כפי שארע בפועל ולמעשה בגין קביעה זו הוגשה העתירה.

לאחר תיקונים בטבלאות האיזון פורסמה שוב התוכנית המפורטת למתן תוקף ביום 28.2.2011.

-ביום 4.7.2011 נרשם חלק המגרש שבמחלוקת על שם העיריה (נספח ע/9 לעתירה).